top of page
header_edited.jpg

תוכנית
8 הנקודות

title1.png

חזון

title2.png

בשבעה באוקטובר, לאחר האסון הגדול בתולדותינו, ראינו תופעה של חברה עם יצר חיים. בעוד שבמדינות אחרות תושבים בורחים כשמתחילה מלחמה, אלפי צעירים קטעו טיול אחרי צבא או לימודים בחו"ל, וחיפשו טיסות כדי להגיע ולהתגייס. כיכר דיזינגוף שרק שבועות בודדים לפני האסון הייתה מוקד למחלוקת על תפילה, הפכה למקום שבו התרכזו אלפים לתרום מזון וציוד, אלפים חיכו בתורים לתרומת דם, ואזרחים וחיילים פשוט הסתערו להציל חיים. ארגוני חברה אזרחית קמו כפטריות אחרי הגשם, ופשוט אמרו "הנני" – מאנשי זק"א שעשו עבודת קודש קשה מנשוא, דרך מתנדבי ארגוני ההצלה, ועד "אחים לנשק" שהפכו בתוך ימים למוקד לוגיסטי אדיר. גם צה"ל התעשת אחרי המחדל הענק, התארגן, טיהר את השטח, העלה לוחמים צפונה, גייס מילואים, וערך תוכניות שהפכו לתמרון קרקעי שעוד יילמד בספרי המקצוע של התחום הצבאי. בהנהגה, בניגוד למה שחשב סינוואר, ידענו להתאחד ולתת רוח גבית ואמון לחיילינו בחזית, וכך גם תקווה וביטחון לאזרחים שבעורף.

ולצד היוזמות הרבות האלו, לצד ההתעשתות של הממסד הביטחוני, לצד הכוח האדיר של העם, רק גוף אחד לא הגיע - המדינה. כדי להתמודד עם האסון, היה צריך להקים גופים חדשים, למנות פרוייקטורים בתהליכים שחלקם כשלו. לולא רוח ההתנדבות בעם, המפונים הרבים, משפחות החטופים והחטופים ששבו, לא היו זוכים לטיפול הראוי להם. את אותה תופעה ראיתי במהלך מגפת הקורונה, הצורך במשרד הביטחון לביצוע משימות פשוטות כמו הקמת אוהל שיאפשר בדיקות בנתב"ג, מצביעה על כשלים מבניים בשירות הציבורי בישראל. אל נטעה, יש לישראל שירות ציבורי עם אנשים מצוינים, רבים מהם מסורים לתפקידם באופן מעורר השראה. אבל שורת כשלים שמתחילים במבנה הממשלה ובפוליטיזציה של קבלת ההחלטות, דרך מנגנוני הגיוס, הגמישות הניהולית, והביזור במשרדי הממשלה, הופכים את השירות הציבורי בישראל לבינוני ואף פחות מכך בשורה של מדדים בינלאומיים. לצערי - זה גם מה שראינו במבחן המציאות הקשה ביותר שקיבלנו בשבעה באוקטובר.

לכן, כחלק ממסע התקווה הישראלי שאנחנו עורכים במחנה הממלכתי, אנו יוזמים גם תוכנית פעולה רחבה שתשים בין השאר בראש סדר העדיפויות את תיקון השירות הציבורי. בכוונתי, אם אקבל את האמון ואהיה ראש הממשלה, לעסוק בנושא הזה באופן אישי, משום שהממשלה צריכה לשרת את העם. השירות הציבורי הוא אחד מהמפתחות לשגשוג כלכלי, לחיזוק תחושת הלכידות, ולדבר הבסיסי ביותר שממשלה צריכה להעניק לאזרחיה - חיים טובים יותר.


בני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי.

signature.png
title2_1.png
  • 1. בעיות מבניות
    ישראל היא המדינה עם המספר הגבוה ביותר של משרדי ממשלה, ובכל פעם שמוקמת ממשלה (ולעיתים רבות גם במהלך כהונתה), עוברות סמכויות ורשויות ממשרד למשרד. בנוסף, משימות רבות מבוצעות על ידי שני משרדי ממשלה (או יותר) במקביל והעבודה המקצועית הופכת לשבויה של הסיטואציה הפוליטית, שפוגעת לא אחת בהמלצות המקצועיות. בנוסף, כדי לטייב את השירות לאזרח, צריך להגדיל את יכולת ההשפעה של השלטון המקומי, ובמקביל לחזק את הפיקוח עליו כדי למנוע תופעות של שחיתות או פגיעה באוכלוסיות מיעוט ביישובים.
  • 2. ניהול ההון האנושי
    בשוק העבודה היום צעירים מחליפים עבודות ומבקשים אטרקטיביות מקצועית, וגמישות תעסוקתית. היעדר שכר הוגן בשנים הראשונות, התבססות על מודל העסקה מיושן, תהליכי קבלה ארוכים ותשתית עבודה ירודה, חוסר הוודאות, והיעדר הגמישות הבריחו רבים וטובים מהשירות הציבורי. גם שער הכניסה לשירות הציבורי מייגע ומתסכל. מהנתונים שבידינו, מכרז למשרה בשירות המדינה היום אורך בממוצע שלושה עד ארבעה חודשים, ובמקרי קיצון אף עשרה חודשים. לכן, רבים שניגשים למכרז, מסיימים אותו לאחר שכבר מצאו עבודה אחרת. במהלך תהליך הקבלה, המועמד כלל לא פוגש את המנהל שלו ולא נחשף לסביבת העבודה. כך אי אפשר להביא את הטובים ביותר למערכת.
  • 3. בירוקרטיות וריכוזיות
    השירות הציבורי שלנו מתאפיין מצד אחד ברגולציה מוגזמת ומצד אחד בהיעדר אכיפה ופיקוח. מצד שני מערימים קשיים וחסמים לאזרחים ולעסקים באופן שמחליש את היכולת שלהם לפעול ולפרוח, ומהצד השני לא אוכפים את הנהלים האלו כפי שאנו מגלים לצערנו באסונות או במקרים של שחיתות. לכך אפשר להוסיף גם את התשתיות הדיגיטליות שלנו שאמנם עשו קפיצת מדרגה בתקופת הקורונה, אבל יש להן עוד דרך ארוכה כדי להגיע לסטנדרט שקיים היום בשוק החופשי. בנוסף, שירות המדינה רווי בשחקני וטו שבכוחם לעצור תהליכים לקידום ויישום מדיניות, ומולם אין גורם-על מתכלל שיידע "לנהל סיכונים" משפטיים, תקציביים וגם לעמוד מול ארגוני חוץ כמו ההסתדרות, ולגשר בין משרדים שונים, כשמדובר בצורך חשוב או דחוף. משרד רה"מ אינו ממלא את תפקידו כ"פותח הסתימות" שמאפשר גישור מול הגורמים השונים בכדי למנוע מתהליכים חשובים להיתקע בכביש ללא מוצא.
  • 4. שחיתות ופוליטיזציה
    לצד כלל הבעיות המערכתיות שמהן סובל השירות הציבורי, המערכת הפוליטית הוסיפה עוד בעיות גדולות בעצמה – ובראשן מינויים לא ראויים לתפקידים בכירים, תוך העדפה שיטתית של הקירבה והנאמנות הפוליטית על פני מקצועיות והתאמה לתפקיד. המצב הזה מסביר הרבה מהכשלים שפורטו לעיל, משום שהכל מתחיל באנשים ובתרבות הארגונית. מערכת החוקים והתקנות נועדה למנוע מצב זה, מול לחצים ובקשות מגורמים שונים, כשהדבר אינו נוגע למשרות אמון, ובכל זאת חלה החרפה בנושא. היום, אין כל הסדרה חוקית לאופן המינוי של תפקידים בכירים בשירות המדינה, והאתוס המקצועי נמצא בשחיקה. את העדות הקשה ביותר לכך אנו רואים היום בוויכוח בין היועצת המשפטית לממשלה לבין ראש הממשלה בנוגע לאופן מינוי נציב שירות המדינה. אחרי 76 שנה, עדיין לא השכלנו להסדיר את מינויי הבכירים בישראל באופן שיאפשר לדרג הפוליטי גמישות ויכולת לעבוד עם המועמד שייבחר, ומצד שני הבטחה שימונו דמויות מקצועיות שטובת הציבור תהיה לנגד עיניהן לפני הנאמנות האישית.
title3.png
  • 1. בעיות מבניות
    ישראל היא המדינה עם המספר הגבוה ביותר של משרדי ממשלה, ובכל פעם שמוקמת ממשלה (ולעיתים רבות גם במהלך כהונתה), עוברות סמכויות ורשויות ממשרד למשרד. בנוסף, משימות רבות מבוצעות על ידי שני משרדי ממשלה (או יותר) במקביל והעבודה המקצועית הופכת לשבויה של הסיטואציה הפוליטית, שפוגעת לא אחת בהמלצות המקצועיות. בנוסף, כדי לטייב את השירות לאזרח, צריך להגדיל את יכולת ההשפעה של השלטון המקומי, ובמקביל לחזק את הפיקוח עליו כדי למנוע תופעות של שחיתות או פגיעה באוכלוסיות מיעוט ביישובים.
  • 2. ניהול ההון האנושי
    בשוק העבודה היום צעירים מחליפים עבודות ומבקשים אטרקטיביות מקצועית, וגמישות תעסוקתית. היעדר שכר הוגן בשנים הראשונות, התבססות על מודל העסקה מיושן, תהליכי קבלה ארוכים ותשתית עבודה ירודה, חוסר הוודאות, והיעדר הגמישות הבריחו רבים וטובים מהשירות הציבורי. גם שער הכניסה לשירות הציבורי מייגע ומתסכל. מהנתונים שבידינו, מכרז למשרה בשירות המדינה היום אורך בממוצע שלושה עד ארבעה חודשים, ובמקרי קיצון אף עשרה חודשים. לכן, רבים שניגשים למכרז, מסיימים אותו לאחר שכבר מצאו עבודה אחרת. במהלך תהליך הקבלה, המועמד כלל לא פוגש את המנהל שלו ולא נחשף לסביבת העבודה. כך אי אפשר להביא את הטובים ביותר למערכת.
  • 3. בירוקרטיות וריכוזיות
    השירות הציבורי שלנו מתאפיין מצד אחד ברגולציה מוגזמת ומצד אחד בהיעדר אכיפה ופיקוח. מצד שני מערימים קשיים וחסמים לאזרחים ולעסקים באופן שמחליש את היכולת שלהם לפעול ולפרוח, ומהצד השני לא אוכפים את הנהלים האלו כפי שאנו מגלים לצערנו באסונות או במקרים של שחיתות. לכך אפשר להוסיף גם את התשתיות הדיגיטליות שלנו שאמנם עשו קפיצת מדרגה בתקופת הקורונה, אבל יש להן עוד דרך ארוכה כדי להגיע לסטנדרט שקיים היום בשוק החופשי. בנוסף, שירות המדינה רווי בשחקני וטו שבכוחם לעצור תהליכים לקידום ויישום מדיניות, ומולם אין גורם-על מתכלל שיידע "לנהל סיכונים" משפטיים, תקציביים וגם לעמוד מול ארגוני חוץ כמו ההסתדרות, ולגשר בין משרדים שונים, כשמדובר בצורך חשוב או דחוף. משרד רה"מ אינו ממלא את תפקידו כ"פותח הסתימות" שמאפשר גישור מול הגורמים השונים בכדי למנוע מתהליכים חשובים להיתקע בכביש ללא מוצא.
  • 4. שחיתות ופוליטיזציה
    לצד כלל הבעיות המערכתיות שמהן סובל השירות הציבורי, המערכת הפוליטית הוסיפה עוד בעיות גדולות בעצמה – ובראשן מינויים לא ראויים לתפקידים בכירים, תוך העדפה שיטתית של הקירבה והנאמנות הפוליטית על פני מקצועיות והתאמה לתפקיד. המצב הזה מסביר הרבה מהכשלים שפורטו לעיל, משום שהכל מתחיל באנשים ובתרבות הארגונית. מערכת החוקים והתקנות נועדה למנוע מצב זה, מול לחצים ובקשות מגורמים שונים, כשהדבר אינו נוגע למשרות אמון, ובכל זאת חלה החרפה בנושא. היום, אין כל הסדרה חוקית לאופן המינוי של תפקידים בכירים בשירות המדינה, והאתוס המקצועי נמצא בשחיקה. את העדות הקשה ביותר לכך אנו רואים היום בוויכוח בין היועצת המשפטית לממשלה לבין ראש הממשלה בנוגע לאופן מינוי נציב שירות המדינה. אחרי 76 שנה, עדיין לא השכלנו להסדיר את מינויי הבכירים בישראל באופן שיאפשר לדרג הפוליטי גמישות ויכולת לעבוד עם המועמד שייבחר, ומצד שני הבטחה שימונו דמויות מקצועיות שטובת הציבור תהיה לנגד עיניהן לפני הנאמנות האישית.

לקריאה והורדת התוכנית המפורטת

רוצים להצטרף לנבחרת "צו 8 לשירות הציבורי?" הירשמו כאן

bottom of page